>סופרים מתורגמים>סופרים באות א>אוריאנה פלאצ`י>




 
אוריאנה פלאצ'י  (1929 - 2006)  Oriana Fallaci

אוריאנה פלאצ'י היא עיתונאית וסופרת אטלקייה ילידת פירנצה  שבערוב ימיה החליטה לצאת למלחמת חורמה בהתפשטות
 הפונדמנטליסטית של האיסלאם ולהתריע על רצונו של האיסלאם להשתלט על העולם המערבי ועל
העולם כולו כדי להשליט
עליו את התרבות והדת המוסלמית. היא ראתה בכך ציווי מוסרי: "ישנם רגעים בחיים
שבהם השתיקה הופכת לאשמה,
 והשמעת קול היא כורח. חובה אזרחית, אתגר מוסרי, ציווי מוחלט שממנו
איננו יכולים להימלט". 

 

בשנת 2001 ראה אור ספרה "הזעם והגאווה",  תגובה למתקפת הטרור ב-11 לספטמבר,  פלאצ'י תוקפת את ראשיהשמאל
 והימין באיטליה, את האפיפיור ואת מדינות אירופה  ומאשימה אותם בשיתוף פעולה
עם  מסע צלב המהופך: האיסלם
 הפונדמנטליסטי צועד אל עבר הציוויליזציה המערבית. הג'יהאד המוסלמי
במאה העשרים ואחת יוצא למסע נגד הציוויליזציה
 המערבית, לא בצבאות סדירים, אלא באמצעות לוחמי
גרילה, טרוריסטים ובאמצעי הנשק הנוראים מכל: מחבלים מתאבדים.

 

ספרה "כוחה של תבונה"  (2004)  פותח בתיאור ההתקפות הפרועות והאיומים שהוטחו בה בעקבות פרסום הזעם והגאווה,
 ומתוך הזדהות עם מסטרו צ'קו שהועלה למוקד ב- 1328 בידי האינקוויזיציה בגלל ספר שכתב,
היא מציגה עצמה כמסטרה
 צ'קה, כופרת מועדת וחסרת תקנה, החווה כעבור שבע מאות שנה גורל דומה. מה
שאמור היה להיות מאמר בשם "שנתיים
אחרי", כלומר נספח קצר למהדורה השלושים של הזעם והגאווה (יותר
ממיליון עותקים באיטליה ורב-מכר בכל הארצות שבהן
תורגם)  הפך להיות לספר נוסף. פלאצ'י מביאה ניתוח
מחמיר של מה שהיא מכנה "שריפתה של טרויה", כלומר, של אירופה
שכבר איננה אירופה לדעתה: זוהי
אירעביה, מושבה של האיסלאם (ואיטליה היא ראש גשרשל מושבה זו) היא עושה זאת על
פי מפתח היסטורי
פילוסופי, מוסרי ופוליטי, ומתמודדת כהרגלה, מתוך הגיון מופתי, עם נושאים שאיש אינו מעז להתמודד
עמם.

 

פלאצ'י החלה את הקריירה העיתונאית שלה בגיל 16.  מאוחר יותר שימשה כתבת צבאית של המגזין "ל'אורופיאו" ושל היומון
המוביל "קוריירה דלה סרה".  בשנות ה- 60 וה- 70 היא סקרה מלחמות וסכסוכים
בווייטנאם, בהודו סין, בלבנון ובמקסיקו שבה
אף נפצעה ב- 1968  מירי שוטרים.  עיקר פרסומה היה במוניטין
שצברה כמראיינת  ישרה, אמיצה וישירה של  החשוביםשבמנהיגי ומקבלי ההחלטות העולם. בשנות ה-80 היא זנחה את העיתונות כדי להקדיש עצמה לכתיבת
 ספרים,שחלקם היו  לרבי מכר ותורגמו לשפות רבות.


בשנותיה האחרונות לחייה שהתה בארצות הברית, שם נאבקה בסרטן השד שבו חלתה. ימים אחדים לפני
מותה שבה לאיטליה.

ספריה

מכתב לילד שלא נולד
(1975)
 
 
ראיון עם ההיסטוריה
(1976)
A MAN
(1979)
אינשאללה
(1983)

הזעם והגאווה
(דביר, 2003)

  כוחה של תבונה
       (דביר, 2006)
 
בניית אתריםבנית אתרים 

 


 © 2008 כל הזכויות שמורות להוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר בע"מ