חפש
לפי שם ספר
לפי שם מחבר
 
 
 
 

 
אלבר כהן (1895-1981) Alber cohen  

אלבר כהן נולד באי קורפו ביוון למשפחה יהודית וגדל בצרפת. הוא למד משפטים בז'נבה ובשנת 1919 הפך לאזרח שוויצרי. 
במהלך מלחמת העולם השנייה  התגורר באנגליה ושימש יועץ משפטי של הוועדה הבין
ממשלתית לטיפול בפליטים ונציגה של
 הסוכנות היהודית אצל ממשלות גולות. לאחר המלחמה חזר לז'נבה,
המשיך בטיפול בפליטים ומאוחר יותר שרת בארגון
 העבודה הבינלאומי מטעם האו"ם.

 

הדי המפגש  של כהן  בן התרבות היהודית - יוונית המסורתית החמה והמחבקת  עם העולם האירופאי הקר והקפדן  חוזרים
 ונשמעים ביצירתו הספרותית.    בספרו "הספר אשר לאמי" (1954),  עורך אלבר כהן חשבון
נפש עם עצמו ועם עברו -   זכרון
 דמותה הנפלאה של אמו.  הבן הצעיר, אוהב החיים והשאפתן, מפקיר את
אהבתה של אמו ואת ערכיה למען ענייני העולם
 הזה, ועל כך  הוא נענש בחרטה נצחית.  בספרו "הו אחי בני
התמותה" (1972) הוא מסכם את חייו כיהודי ובוחן את שורשי
 השנאה שממנה סבל כל חייו.

 

הרומן הראשון שלו "סולל"  ראה אור בשנת 1930.  ב- 1933 חיבר את המחזה "יחזקאל" שהוצג בקומדי פרנסז.  ב-
1938 ראה אור ספרו "אוכל מסמרים" שאף זכה לגירסה קולנועית בשנת  1988 בסרטו דובר
הצרפתית של הבמאי משה
 מזרחי. 
על ספרו "הנאוה לאדון" (1968), זכה כהן בפרס מטעם האקדמיה הצרפתית. הנאווה היא האהובה אריאן ד´אובל,
 נוצרייה נשואה בת אצילים, יפתו של היהודי שהוא אציל בעמו, כהן בן כהנים, אדון רם המעלה סולל בן סולל, סגן המזכיר
 הכללי של חבר הלאומים, ז´נבה, שוויצריה, 1935. זהו ספר מיוחד במינו הכתוב כסימפוניה נפלאה שקולותיה הם הטראגי
 והקומי, האירוני והתם, הנשגב וההמוני, האכזרי והרחום. כהן מפגין בספרו וירטואוזיות לשונית, סגנון ייחודי, ומקצב סוחף.

את מכלול יצירתו של כהן ניתן לראות כיצירה אוטוביוגרפית מתמשכת המסופרת באמצעות  סיפור חייו של סולל - בן הרב
 הכריזמטי והיפה אשר עולה כמטאור בעולם הדיפלומטיה האירופאי.

ספריו

סולל
(1930)
הו אחי, בני התמותה
(זמורה-ביתן, 1986)
אוכל מסמרים
(1938)
הנאווה לאדון
(זמורה-ביתן, 1968)
הספר אשר לאמי
(זמורה-ביתן, 1981))
בני החיל
(זמורה-ביתן, 1983)

בניית אתריםבנית אתרים 

 


 © 2008 כל הזכויות שמורות להוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר בע"מ