חפש
לפי שם ספר
לפי שם מחבר
 
 
 
 
ארכיון החדשות7.2009
"הברבור השחור" / ראיון עם נסים טאלב מאת דודי גולדמן

"הברבור השחור" / ראיון עם נסים טאלב מאת דודי גולדמן

פורסם ב'ידיעות אחרונות', 24 שעות, 6.7.09

 

"הכל ברבורים"

"לאנשי שוק ההון אין ידע מבוסס יותר מלנהג מונית", קובע נסים טאלב, מי שחזה את המשבר הכלכלי, בראיון לרגל צאת ספרו המצליח "הברבור השחור". כמי שנמלט מלבנון והפך למוביל רשימת רבי-המכר של אמזון, לטאלב יש גם כמה המלצות דחופות לפתרון הסכסוך.

מה עושה אדם שנאלץ לברוח מהמולדת שבה חיה משפחתו בכבוד ובעושר ובביטחון במשך מאות שנים, כשהיא מחזיקה בעמדות מפתח במדינה? שתי אפשרויות: או שהוא שוקע בתפיסת עולם של גולה פוליטי וכל תודעתו אזוקה בפליטותו, או שהוא ממשיך הלאה ומנסה להסיק מסקנות מהמצב שאליו נקלע.

ד"ר נַסים טאלב, 49, בן למשפחה נוצרית ותיקה מהכפר אמיון שבלבנון, הלך על האופציה השנייה. לאחר שמשפחתו ירדה מנכסיה בעקבות מלחמת האזרחים ב-1975 הבין טאלב, שאביו היה רופא מצליח וסבו היה שר הפנים הלבנוני, כי ביטחון העבר אינו מבטיח את העתיד. הוא היגר לארצות הברית, סיים שם בהצלחה תואר ראשון ושני, השלים דוקטורט בפריז והפך מומחה לשוק ההון. ב-1987, כשהבורסה התמוטטה בניגוד לכל התחזיות, החליט לזנוח את שוק ההון כתחום עיסוק עיקרי ופנה לעסוק בפילוסופיה של הידע, בניסיון להבין את האופנים שבהם אנחנו מסיקים ידע מהמידע העומד לרשותנו.

היום הוא מרצה למתמטיקה באוניברסיטאות בניו יורק וברחבי אירופה, פילוסוף, סופר ו – כן עדיין – גם סוחר עשיר מאוד בשוק ההון בוול סטריט. ספרו הראשון, "תעתועי האקראיות" (הוצאת ידיעות ספרים), יצא בשנות ה-90 וזכה להצלחה גדולה. לפני כמה שנים יצא גם "הברבור השחור", ששובח ארוכות בעיתונות העולמית ונחשב כשיצא לספר העיון הנמכר ביותר באמזון, וכעת הוא יוצא גם בעברית (הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר). אבל חלק גדול מהיותו של טאלב סלב בתחום ההגות קשור לעובדה שהוא היה הראשון לצפות את קריסת שוק ההון האמריקאי בעקבות היד הקלה במתן אשראי למשכנתאות לאנשים שלא יוכלו להחזיר את ההלוואה. דבריו, שנאמרו בעל פה ובכתב, הפכו אותו לנביא בדיעבד.

 

לא מפחד ממוסלמים

 

התזה העיקרית שלו, אם לתמצת, גורסת שאנחנו מתנהלים בעולם על פי הנחות שגויות, המבוססות על פריטי מידע חלקיים שיש לנו. כך למשל, אם ראינו רק ברבורים לבנים בימי חיינו, אנחנו מסיקים שישנם רק ברבורים לבנים בעולם. כשמתגלה פתאום ברבור שחור – אנחנו מופתעים באופן שעשוי להיות אפילו טרגי. הפתעה כזו, לפי טאלב, היא למשל ההתקפה על מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר. מספר האנשים שמתו לאחר האירוע הטראומטי ההוא, הוא מסביר, גדול ממספר האנשים – 2,500 איש ליתר דיוק – שמתו בהתקפה עצמה. איך זה יכול להיות? לאחר אירועי ה-11.9 רבים הפסיקו לטוס מפחד שיקרה להם אסון דומה ועברו להתנייע במכוניות. אלא שההסתברות למות בתאונת דרכים גבוהה בהרבה מההסתברות להיהרג באוויר בפעולת טרור או בתאונת מטוס. עכשיו תעשו את החשבון בעצמכם.

"המשמעות המעשית של התיאוריה על הברבורים השחורים היא שצריך להיזהר מאשליית הנרטיב", אומר טאלב בראיון מביתו שבמנהטן. "אנחנו ממציאים עלילות והסברים כדי שיהיה לנו קל יותר להבין את העולם, אבל לרוב אנחנו טועים ומה שאנחנו מזהים כידע הוא פעמים רבות לא יותר מאקראיות חסרת פשר, רק שאיתה קשה לנו להתמודד. אנחנו חייבים תבנית. זה טבע האדם, וזה גם מושפע מדופאמין, מוליך עצבי חשוב במוח שריכוז יתר שלו גורם לנו לייצר תבניות חשיבתיות שלא קיימות. יש מקרים של חולי פרקינסון שמטופלים בדופאמין ומתחילים להאמין בשטויות כמו אסטרולוגיה, או שמזהים פתאום תבניות מספריות חוזרות במשחקי מזל ומפסידים המון כסף. באמריקה תבע לא מזמן אדם כזה את הרופאים ואת יצרנית התרופה נגד פרקינסון על הפסד של 200 אלף דולר בהימורים".

לפי טאלב רובנו נופלים לפח הזה. אנחנו מאמינים שאנחנו יודעים משהו, כשבעצם איננו יודעים דבר כי אנחנו מסתמכים על ניסיון העבר ועל ההיסטוריה, למרות שלמעשה אין קשר הכרחי בין עבר לעתיד. "רבים חוטאים בזה, בהם אנשי אקדמיה ואנליסטים של שוק ההון שמנפקים תחזיות שאינן מבוססות על דבר. זו כמו הונאה בלי כוונה פלילית – לאנשי שוק ההון אין ידע מבוסס יותר מאשר הידע של נהג מונית, אבל נהג המונית לפחות יודע שהוא לא יודע".

הצורך הזה שלנו בתבניות חשיבתיות משפיע גם על האופנים השונים שבהם אנחנו חווים אירועים זהים. הנפש האנושית, מסביר טאלב, היא עניין הפכפך ולעתים קרובות לא רציונלי. "אדם שירוויח עשרה מיליון דולר בשנה הראשונה לעבודתו יהיה מאושר", הוא מדגים, "אבל אם בתשע השנים הבאות הוא ירוויח פחות ופחות הוא יהיה אומלל. והוא יהיה אומלל עוד יותר אם ירוויח עשרה מיליון דולר ואז יפסיד תשעה מיליון מהם, אף שאם היית שואל אותו כסטודנט אם הוא היה רוצה שיהיה לו מיליון דולר בחשבון, הוא היה קופץ מרוב שמחה ובטוח שאז ייפתרו כל בעיותיו. מיליון דולר ישמחו אותך, אבל אם יישאר לך מיליון דולר מתוך העשרה שהיו לך – תהיה אומלל".

רבים מחבריו ומשותפיו של טאלב הם יהודים – ישראלים, אמריקאים או אירופאים. הוא בקיא בתלמוד ודובר שבע שפות, למעט עברית שאותה הוא רק קורא. "אני שייך לתרבות הלבנטינית", הוא אומר, "ואני נראה כמוך או כמו יהודי מאיסטנבול או מאלכסנדריה,. הברית שבין ישראל לבין נוצרים ברחבי העולם מעוררת בו עניין אינטלקטואלי. "ההתקבצויות הפוליטיות של אנשים מתהפכות לאורך ההיסטוריה. ראה למשל את הברית שבין הקנאים הנוצרים בלבנון לבין הלובי הישראלי – זה תמוה. הרי לאורך ההיסטוריה הנוצרים היו לרוב אנטישמים, בעוד שהמוסלמים היו מגיני היהודים, שאותם הם העדיפו על פני הנוצרים".

כמי שחזה הפתעות כמו קריסת שוק ההון והמשבר הכלכלי, מה לדעתך יקרה עם איראן?

"אני לא באמת יודע, אבל אני מעריך שתהיה שם מהפכת בזק שתבוא מבפנים ותהיה קשורה לאינטרנט ולפתיחות שהוא כופה על האנשים. אבל אין לדעת מתי זה יקרה. אני מעריך שהתזמון יפתיע אותנו".

אתה בקיא גם בסכסוך הישראלי-פלסטיני. מה אתה מעריך שיקרה אצלנו?

"אני בוחן את האדם לאורך ההיסטוריה ובעיקר כיום, ומבחין שמה שחשוב לרוב האנשים זה הכבוד. לא הכסף, רק הכבוד. לכן אני חושב שאם אתה כישראלי תיתן כבוד אמיתי לפלסטיני, תקבל את סיום הסכסוך. זה יכול לקחת כמה זמן, הרי גם הישראלים וגם הפלסטינים רוצים כבוד. תן להם נדיבות וכבוד ותקבל שכן טוב. תן להם שררה ותקבל אויב. זה כמובן נכון לשני הצדדים".

בכל זאת, ישראל היא מדינה דמוקרטית ליברלית בנוסח המערבי, ובעולם המוסלמי במזרח התיכון אנחנו עדים להקצנה פונדמנטליסטית איסלאמית קיצונית. כנוצרי שברח מהמוסלמים בלבנון, אתה לא חושש מהמוסלמים?

"באמת שלא. דווקא הם מכבדים חוקי מסחר וחוקי קניין. אני מפחד רק מדבר אחד: מתח ועוינות בין מדינות שמובילים למלחמה, ומלחמה – ואת זה, כמו הרבה יהודים, חוויתי על בשרי – מוציאה את הרע מהאדם. תן להם כבוד ותקבל שכן חביב. אני באמת מאמין בזה".

הברבור השחור מבחינת טאלב הוא ממש לא סתם תיאוריה אלא פילטר שדרכו הוא רואה את כל ההתפתחויות הטכנולוגיות והמדעיות עד כה. "כל ההמצאות החשובות נולדו במקרה", הוא מסיר. "אם אתה חושב שההמצאות שאנחנו רואים סביבנו הגיעו ממישהו שישב בקובייה המשרדית שלו ורקח אותן לפי לוח זמנים, אתה טועה. מודל התגליות הקלאסי הוא כזה: אתה מחפש משהו שאתה מכיר, נניח דרך חדשה להגיע להודו, ומוצא משהו שלא ידעת שקיים – אמריקה. כמעט כל דבר משמעותי הוא תוצר של גילוי בלתי מכוון. אף עיתונאי לא נכח כשהמציאו את הגלגל, אבל אני מוכן להמר על זה שאנשים לא סתם פצחו במיזם להמצאת הגלגל, שהיה למנוע הצמיחה העיקרי בהתפתחות הטכנולוגיה.

"וזה נכון לגבי רוב ההמצאות. אלכסנדר פלמינג, האיש שגילה את הפניצילין והציל עשרות מיליוני אדם ממוות, בכלל ניקה את המעבדה שלו כאשר גילה במקרה פטריית עובש, פניצילין, שזיהמה את צלוחיות המעבדה שלו. למעשה הוא נתקל בתכונות האנטי חיידקיות של הפניצילין, אבל בגלל שהוא חיפש משהו אחר הוא לא קלט את זה, והוא הזניח את הגילוי וחזר אליו רק אחרי שנים".

 

מי שמחפש לא מוצא

 

סיפור משעשע אחר שמתאר טאלב בספרו אירע ב-1965, כששני אסטרונומים במעבדות בל בניו ג'רזי שמעו צפצוף טורדני לאחר שהרכיבו אנטנה גדולה במשרד, כמו הרעש ששומעים כשתחנת הרדיו לא בדיוק מכוונת. השניים טיפסו לגג כדי לנקות את האנטנה מפסולת הציפורים – שהיא כך הניחו, מה שמפריע לקליטת השידורים – אבל לא מצאו דבר. לקח להם המון זמן להבין שמה שהם שומעים הוא בעצם קרינת הרקע הקוסמית, שריד בן 13.7 מיליארד שנה ללידת היקום.

התגלית המקרית הזו של השניים החזירה לחיים את תיאוריית המפץ הגדול, רעיון שהציעו פיזיקאים אחרים לפניהם אבל לא התקבל. "אנשי בל אמרו על שני המדענים שהם אנשי רנסנס", אומר טאלב, "ואני אומר רנסנס-שמנסנס – שני הבחורים האלה חיפשו קקי של ציפורים, בחייך! לא רק שהם לא חיפשו משהו שדומה לעדות למפץ הגדול, אלא שכרגיל הם לא הבחינו בחשיבות הממצא שלהם. מסקנה: מי שמחפש עדויות לא מוצא אותן, ומי שלא מחפש אותן, דווקא הוא לעתים מוצא אותן ואז יכולת הגילוי שלו ,שהרבה פעמים היא מקרית, זוכה לדברי שבח והלל שהם כמובן ריקים ולא במקום".

טאלב מציג אינספור דוגמאות נוספות. תומס ווטסון, מייסד י.ב.מ, שחזה שלא יהיה ברחבי העולם צורך ביותר מקומץ קטן של מחשבים, למשל, "או העובדה שאתה כותב בעיתון וקראת את ספרי על נייר – איפה הם היום כל החוזים והמומחים שטענו שהמדיום הדיגיטלי ימית את הנייר המודפס? וחברת התעופה האמריקאית פאן-אם, שהזמינה אנשים להירשם לטיסות הלוך ושוב בין כדור הארץ לריח אחרי שהאדם הצליח לנחות שם? השחצנות התאגידית שלהם הובילה אותם לפשיטת רגל. הידע לא צומח מכלים שתוכננו כדי לאשר תיאוריות או לתמוך בהן. להפך", הוא קובע. הדוגמה המוכרת ביותר שהוא מציג היא קרן הלייזר. "הלייזר נוצר בלי שיוצרו ידע לאיזה יישומים הוא עתיד לשמש. לא היתה פה בעיה שדרשה פתרון, אלא פתרון שחיפש בעיה – צ'רלס טאונס, שהמציא את הלייזר הראשוני, לייזר בגלי מיקרו, בכלל רצה רק לפצל אלומות אור לאיזה צורך הנדסי. חבריו המהנדסים צחקו עליו שהוא שוקד על פיתוח שאין לו יישום בשטח. היום הלייזר משמש בכל מקום, בתקליטורים, בניתוחים, באחסון ובאחזור מידע – כל אלה יישומים שלא נצפו מראש. לפעמים אנחנו סתם בונים צעצועים וחלק מהם פשוט משנים את העולם".

 

בניית אתריםבנית אתרים 

 


 © 2008 כל הזכויות שמורות להוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר בע"מ