בְּעִיר קְטַנָּה בִּרְחוֹב שָׁקֵט חַי דֹּב גָּדוֹל וּשְׁמוֹ לוּאִי.

לוּאִי אָהַב לְבַלּוֹת לְבַדּוֹ בַּבַּיִת. הוּא נֶהֱנָה לְנַגֵּן גֶ׳ז,

לֶאֱכֹל כְּרִיכֵי חֶמְאַת בָּטְנִים וּלְסַדֵּר אֶת אֹסֶף הַבּוּלִים הַמַּדְהִים שֶׁלּוֹ.

עַד הַבֹּקֶר שֶׁבּוֹ שָׁמַע לוּאִי דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת.

בַּפֶּתַח חִכְּתָה לֹא רַק קְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל הַמְּקוֹמִית,

אֶלָּא גַּם הִזְדַּמְּנוּת לְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה.

בּוֹבּ קוֹלָאר — סוֹפֵר וּמְאַיֵּר אָמֵרִיקָנִי — מְעוֹדֵד אֶת הַיְּלָדִים

לְהָעֵז לְנַסּוֹת דְּבָרִים חֲדָשִׁים, כִּי הַחַיִּים מְלֵאִים בְּהַפְתָּעוֹת...