דֹּב לֹא אוֹהֵב לְקַבֵּל אוֹרְחִים. הוּא אֲפִלּוּ תָּלָה שֶׁלֶט: אֵין כְּנִיסָה לְאוֹרְחִים          .

אָז כְּשֶׁבֹּקֶר אֶחָד עַכְבָּר קָטָן דָּפַק בַּדֶּלֶת, דֹּב הַזּוֹעֵף אָמַר לוֹ לָלֶכֶת. אֲבָל הָאוֹרֵחַ הָעַקְשָׁן הִמְשִׁיךְ לָצוּץ —

פַּעַם בָּאָרוֹן… פַּעַם בִּמְגֵרַת הַלֶּחֶם... פַּעַם בַּמְּקָרֵר... וּפַעַם בְּקֻמְקוּם הַתֶּה. וּמָה עָשָׂה דֹּב?

הוּא כָּעַס, הוּא צָרַח, הוּא חָסַם אֶת כָּל פִּתְחֵי הַבַּיִת — אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה.

לְבַסּוֹף הִזְמִין אֶת עַכְבָּר לְתֶה וְגִלָּה שֶׁלִּפְעָמִים טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.

בּוֹנִי בֵּקֶר, סוֹפֶרֶת סִפְרֵי יְלָדִים עֲטוּרַת פְּרָסִים, מְסַפֶּרֶת: "הָעַכְבָּר הָעַקְשָׁן

פָּשׁוּט צָץ בְּרֹאשִׁי יוֹם אֶחָד וְסֵרֵב לַעֲזֹב. אֲנִי מְהַסֶּסֶת לְהוֹדוֹת

כַּמָּה מֵהַדֹּב יֵשׁ בִּי, אֲבָל אֲנִי אֲסִירַת תּוֹדָה לְכָל עַכְבָּר חָבִיב שֶׁצָּץ בְּחַיַּי."

נִבְחַר עַל יְדֵי אָמָזוֹן לְסֵפֶר הַיְּלָדִים הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לִשְׁנַת 2008.

רַב־מֶכֶר שֶׁל הַנְּיוּ יוֹרְק טַיְמְס.